תאור מקרה 

אחד מחברי הקבוצה מספר על בעיה שיש לו עם בנו -
הוא מרגיש שבמקרים רבים בהם בנו צריך את עזרתו, בעיקר כאשר זה חולה,  הוא מוצא  דרך להשתמט מלהגיש את העזרה הנחוצה לבנו ומרגיש חוסר יכולת רגשית להתמודד עם הקושי.

המנחה ביקש ממנו לבחור מהמשתתפים שני משתתפים, שייצגו אותו ואת בנו, ולהעמידם באופן אינטואיטיבי בחלל החדר.
נוצרה העמדה מאוד מסויימת - קונסטלציה - והיא אפשרה לנציגים, בעזרת המנחה, לחוש באופן חווייתי ובלתי אמצעי, את הסיפור.

הדבר הראשון שהתברר בעקבות ההעמדה, הוא שהתהפכו היוצרות והקליינט  מתייחס אל בנו (באופן לא מודע) כאילו הוא אביו, ולכן אינו יכול לעזור לו, אלא מצפה לעזרה ממנו.

המנחה ביקש מהקליינט להוסיף להעמדה משתתף שייצג את אביו.
הנציג של האב (הסבא) מייד טען שאינו מרגיש כלום, אין לו זמן לרגשות ופשוט הוא צריך לשרוד ולהתקדם.
מכאן התפתחה הקונסטלציה אל מאורעות מהשואה ורגשות הקשים מאוד ש'עצורים' בהוויה המשפחתית.

התהליך איפשר, בעזרת הנציגים וההעמדות השונות שנוצרו, לראות ולחוות את הרגשות הקשים שעלו. במהלך העבודה חלה 'המסה' בקושי של הקליינט עם רגשותיו ועם היחסים שלו עם בנו.

במשך רובו של התהליך, הקליינט צופה מהצד ואינו נדרש לחיפוש או גילוי אישי. הוא מעורב במתרחש בדרך מאוד אישית וחווייתית, ומתאפשר לו החופש להזדהות, לחוש ולהיות מושפע מהסיפור האישי שלו שנפרש לפניו, באמצעות המשתתפים האחרים.

בקונסטלציה זו אנו רואים בברור את תהליך ההעברה הבין דורית. ההשפעה על רגשות ויחסים בדור שני ושלישי וההיפוך היוצרות שנוצר בעקבות השפעה זאת.

הייחוד של השיטה מתבטא ביכולתם של הנציגים להגיע, בעזרת המנחה, לאמיתות סיפוריות ורגשיות, למרות שיש להם מידע מוגבל ביותר על הדמויות עצמן.